פסק-דין בתיק תא"מ 41775-03-11

ביום 4.1.06 ארעה תאונת דרכים. בתאונה  היו מעורבים שני כלי הרכב של התובעים וכלי רכב נוסף נהוג בידי נתבע 1 ולפי הטענה בכתב התביעה מבוטח על ידי נתבעת 2.

התובעים טוענים כי הנתבע 1 אשם באירוע התאונה בכך שסטה עם רכבו מנתיב נסיעתו פגע ברכב התובעת 1 ולאחר מכן המשיך בנסיעה ופגע ברכב התובע 2.

הנתבע 1 טוען כי התובעת 1 סטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בו ולאחר מכן הוא פגע בתובע 2 לפיכך אין עליו לשאת בנזק התובעת 1. עוד טוען הנתבע כי תביעה זהה הוגשה כבר כנגד מעבידו וניתן נגדו פס"ד  ששולם, לכן אין מקום לתביעה נגדו. הנתבע 1 טוען עוד כי מדובר ברכב שהוא קיבל ממעבידו שהיה אמור לבטח את הרכב בביטוח שיהיה תקף גם בשטחים שאינם בשליטת צה"ל שכן הוא נסע שם הרבה. לפיכך ביקש הנתבע 1 לאפשר לו להגיש הודעה לצד ג'. בפועל לא הוגשה הודעה לצד ג'.

הנתבעת 2 טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה מכמה  טענות:

א. האחריות לתאונה היא של התובעת שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה ברכב הנתבע 1 וכתוצאה מפגיעה זו נפגע גם רכב התובע 2.

ב. בגין אותה תאונה כבר הוגשה נגדה תביעה זהה.  תביעה זו הוגשה נגד 2 נתבעים נוספים שהם הנתבע 1 ומעבידו בשם עורי אלמועתסם. בסופו של דבר ביקשו התובעים למחוק את התביעה נגד הנתבע 1 שלא אותר וכן למחוק את התביעה נגד הנתבעת 2  (שהיתה באותה תביעה נתבעת 3 ) בשל הנימוקים שהובאו  על ידה בכתב ההגנה. נימוקים אילו כללו את הנימוק שלפיו פוליסת הביטוח שהוצאה לרכב הנתבע 1 החריגה אבדן או נזק שאירעו מחוץ לשטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידי צה"ל, והתאונה ארעה בשטח כזה. הנתבעת 2 טוענת איפוא כי  למרות שהתביעה נגדה נמחקה ולא נדחתה כיוון שהנימוקים למחיקה היו אותם נימוקים המועלים גם בתביעה זו יש לראות בכך מעשה בית דין.

ג. הפוליסה לא חלה על תאונות או נזקים שאירעו מחוץ לשטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידי צה"ל  והתאונה היתה במקום כזה.

ד. התובעים או מי מהם אחראי לתאונה.

העידו בפני הנהגים ב- 3 כלי הרכב  וכן השמאי שבדק את רכבי התובעים וכן חוקר מטעם הנתבעת 2.

התובעים שניהם העידו כי הנתבע סטה עם רכבו לנתיב נסיעתם וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת ולאחר מכן ברכב התובע 2 . 

הנתבע טען כי התובעת 1 סטתה לעבר רכבו לכן הוא לא אשם בנזק שארע לה אך הוא אשם בנזק שאירוע לרכב התובע 2. אמנם בשלב מאוחר יותר ניסה לטעון שגם לנזק זה הוא אינו אחראי  שכן הוא נגרם בשל כך שהתובעת 1 פגעה קודם לכן ברכבו, ואולם עדותו הראשונה, לפני שהושמה בפיו אימרה זו, היתה שהוא אחראי  לנזקי התובע 2.

החוקר מטעם הנתבעת העיד כי התאונה אירעה בשטחי הרשות במקום שאינו בשליטת צה"ל.

בתחום החקירות סיכמו הצדדים טענותיהם.  ולאחר העיון בהם באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבע 1 ולדחות אותה ככל שהיא נוגעת לנתבעת 2 , ואלה נימוקי:

א. אני מקבל את עדותם של התובעים, שהיתה עדות זהה וקוהרנטית, לפיה, הנתבע גרם לתאונה בכך שסטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת התובעים ופגע בהם. לכן יש להוסיף שהנתבע עצמו הודה באחריותו לתאונה, לפי עדותו שלו עצמו, בבית משפט ברמאללה. כמו"כ אחריות זו נקבעה על ידי משטרת הרשות הפלסטינאית שחקרה את התאונה.

ב. אמנם התביעה נגד נתבעת 2 נמחקה בהליך הקודם שהוגש בגין אותה תאונה, ואולם כיוון שהמחיקה היתה מנימוקי כתב ההגנה שהינם נימוקים זהים לנימוקים שבכתב הגנה זו יש לראות במחיקה זו מעשה בית דין גם לגבי הליך זה ועל אף שמדובר במחיקה.

התובעים  כלל לא הזכירו בתביעה זו את התביעה הקודמת שהגישו ואת דבר מחיקתה  ונסיבות מחיקתה.  כמו"כ לא הוזכר כלל שניתן פסק דין נגד בעל הרכב בו נסע הנתבע 1.  יש לראות בכך חוסר תום לב.

ג. התובעים שידעו שהנתבעת 2 טוענת שהתאונה אירעה בשטח שאינו מבוטח ושאף לפי תביעתם שלהם ברור שמדובר בתאונה שאירעה "באזור סודרא שבאזור רמאללה" (סעיף 7 לכתב התביעה)   לא טרחו להביא ראיה כלשהי לפיה מדובר בשטח שהוא מדינת ישראל או שטח שבשליטת צה"ל. 

התובעים כלל לא טרחו להעיד על ענין זה לא בעצמם ולא באמצעות עדות אחרת לענין זה. מאידך,   הנתבעת 2  המציאה את עדותו של החוקר אשר העיד במפורש שמדובר בשטח שאינו בשליטת צה"ל. בנוסף לאמור, כאמור לעיל , התאונה נחקרה על ידי המשטרה הפלסטינאית והנתבע 1 אף נשפט והודה באחריות בבית משפט ברשות הפלסטינאית דבר שאף הוא מלמד על מקום אירוע התאונה.

ד. טענות התובעת לגבי המצאת או אי המצאת הפוליסה והחריגים לנתבע 1 לא הוכחו כלל. התובעים לא הביאו לעדות את בעל המשאית או סוכן הביטוח על מנת שיעידו שפוליסת הביטוח לא הומצאה להם. לא זו בלבד אלא שמתן פס"ד והליך הקודם נגד בעל הרכב הנתבע מבלי שזה טען לאי המצאת הפוליסה מלמדת שטענה זו לא נכונה.